<h1>שו"ת הריב"ש — מיוחסות סימן י"ח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
שירוש. ליהודי אחד. שאלת יין כנוס בדוכות מלאות וחתומות בשעוה וחקוקים בשעוה אותיות כשר, בכל מקומות הבורות שיוכל אדם להוציא מהם יין, והדוכות הן עומדות בבית גוי אחד, והגוי נכנס ויוצא בבית, כי שם ביתו. וכשבדקו החתימות נמצא כמו שהניחן בעל היין בלא שום שינוי. הודיענו אם מפני שהיין בבית נכרי, והוא נכנס ויוצא שם ואינו נכנס כגנב, אם היין מותר בשתיה, ואם יש לחוש שמא נקב הגוי בדוכות או שם סכין בין דף לדף או לא. תשובה. גרסינן בפרק אין מעמידין [ל"א ע"א] אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרים. ואעפ"י שיש גורסים או מפתח או חותם, הגירסא הנכונה לדעת הרשב"א ז"ל והרא"ה ז"ל שיש להם סברא אחת כמו שאכתוב, היא מפתח וחותם (והג') [וה"ג] הרב בעל ה"ג ז"ל שכתב בהלכותיו ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של גוי ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כר' אליעזר. נראה מכאן שכל שיש ביין מפתח וחותם היין מותר. וכאן שהיין בכמה מקומות חותמות ובאותיות כשר בכל המקומות שיוכלו להוציא משם יין, וודאי היין כשר. וכבר כתבו בשם ר"י הזקן שב' אותיות כב' חותמות, וכל שיש שם ב' חותמות היין כשר לדברי הכל. והרא"ה ז"ל כתב שיין אינו צריך חותם בתוך חותם ודי לו בחותם אחד, שהוא ז"ל כתב וז"ל, הנכון ודאי דהלכה כר' אליעזר דיין סגי ליה בחותם א'. ורב אשי ורב כי אמרי דבעינן חותם בתוך חותם לרבנן קאמרי, ואנן קיי"ל כר' אליעזר. ומיהו איכא חדא דבעי חותם בתוך חותם, והיינו יין כשר והוא של גוי וברשותו, דכיון דאית ביה תרתי, בהא וודאי בעי' שומר או בעינן חותם בתוך חותם. והכי מוכח בהדיא פרק ר' ישמעאל [ס"א ע"א]. ובנדון שלפנינו הא דכתבנו שאמר בשם ר"י הזקן שב' אותיות דינן כחותם בתוך חותם. הילכך נראה דאמרינן שהרי הוא חתום כדינו. ואיני מכניס עצמי בכאן לברר ענין אם יש לו שייכות בבית או ביין, שיש בענין זה דעות וסברות שהמחלוקת ההוא אינו דומה לנדון זה, שהיין הזה אחר שיש בו חותם בתוך חותם, לא גרע ממפקיד יינו ביד גוי דשרי לכ"ע וא"ת ניחוש שמא יקוב חור (ברובא) [בדוכא] ויוצא משם יין. לא היא, דהא קיי"ל כרשב"ג דאמר פרק השוכר [ס"ט ע"א] דלא חיישינן לשותימא, וכר' אליעזר דלא חיישינן לזיופא דגרסי' התם וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דאמר בפר' השוכר דלא חייש לשותימא, וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא מ"ט לא מותבינין חמרא ביד גוי, ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא. פי' נקב שמניחים בחביות לאחר שתימן את פיה, כדי שיצא הרוח ממנה ולא ישבר את הכלי, וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה, וזה בחביות של חרס אבל בחביות של עץ אין מניחים בהם שום נקב, ולחוש אם שם סכין בין דף לדף לא טרח כולי האי. ואיני צריך להרבות בראיות מרובות הכתובות על ענין זה. ולפיכך לע"ד נראה שהיין מותר אפי' בשתיה. ואמנם יראי אלקים אתם הביטו וראו אם יש שום חשש ופקפוק באותיות, לפי שהדור פרוץ מרובה על העומד ולפי מה שנשאלתי השבתי. החותם איציק בונפוש בן שאלתיאל ז"ל.
<h2>דף סא.</h2>
שירוש. ליהודי אחד. שאלת יין כנוס בדוכות מלאות וחתומות בשעוה וחקוקים בשעוה אותיות כשר, בכל מקומות הבורות שיוכל אדם להוציא מהם יין, והדוכות הן עומדות בבית גוי אחד, והגוי נכנס ויוצא בבית, כי שם ביתו. וכשבדקו החתימות נמצא כמו שהניחן בעל היין בלא שום שינוי. הודיענו אם מפני שהיין בבית נכרי, והוא נכנס ויוצא שם ואינו נכנס כגנב, אם היין מותר בשתיה, ואם יש לחוש שמא נקב הגוי בדוכות או שם סכין בין דף לדף או לא. תשובה. גרסינן בפרק אין מעמידין [ל"א ע"א] אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרים. ואעפ"י שיש גורסים או מפתח או חותם, הגירסא הנכונה לדעת הרשב"א ז"ל והרא"ה ז"ל שיש להם סברא אחת כמו שאכתוב, היא מפתח וחותם (והג') [וה"ג] הרב בעל ה"ג ז"ל שכתב בהלכותיו ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של גוי ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כר' אליעזר. נראה מכאן שכל שיש ביין מפתח וחותם היין מותר. וכאן שהיין בכמה מקומות חותמות ובאותיות כשר בכל המקומות שיוכלו להוציא משם יין, וודאי היין כשר. וכבר כתבו בשם ר"י הזקן שב' אותיות כב' חותמות, וכל שיש שם ב' חותמות היין כשר לדברי הכל. והרא"ה ז"ל כתב שיין אינו צריך חותם בתוך חותם ודי לו בחותם אחד, שהוא ז"ל כתב וז"ל, הנכון ודאי דהלכה כר' אליעזר דיין סגי ליה בחותם א'. ורב אשי ורב כי אמרי דבעינן חותם בתוך חותם לרבנן קאמרי, ואנן קיי"ל כר' אליעזר. ומיהו איכא חדא דבעי חותם בתוך חותם, והיינו יין כשר והוא של גוי וברשותו, דכיון דאית ביה תרתי, בהא וודאי בעי' שומר או בעינן חותם בתוך חותם. והכי מוכח בהדיא פרק ר' ישמעאל [ס"א ע"א]. ובנדון שלפנינו הא דכתבנו שאמר בשם ר"י הזקן שב' אותיות דינן כחותם בתוך חותם. הילכך נראה דאמרינן שהרי הוא חתום כדינו. ואיני מכניס עצמי בכאן לברר ענין אם יש לו שייכות בבית או ביין, שיש בענין זה דעות וסברות שהמחלוקת ההוא אינו דומה לנדון זה, שהיין הזה אחר שיש בו חותם בתוך חותם, לא גרע ממפקיד יינו ביד גוי דשרי לכ"ע וא"ת ניחוש שמא יקוב חור (ברובא) [בדוכא] ויוצא משם יין. לא היא, דהא קיי"ל כרשב"ג דאמר פרק השוכר [ס"ט ע"א] דלא חיישינן לשותימא, וכר' אליעזר דלא חיישינן לזיופא דגרסי' התם וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דאמר בפר' השוכר דלא חייש לשותימא, וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא מ"ט לא מותבינין חמרא ביד גוי, ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא. פי' נקב שמניחים בחביות לאחר שתימן את פיה, כדי שיצא הרוח ממנה ולא ישבר את הכלי, וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה, וזה בחביות של חרס אבל בחביות של עץ אין מניחים בהם שום נקב, ולחוש אם שם סכין בין דף לדף לא טרח כולי האי. ואיני צריך להרבות בראיות מרובות הכתובות על ענין זה. ולפיכך לע"ד נראה שהיין מותר אפי' בשתיה. ואמנם יראי אלקים אתם הביטו וראו אם יש שום חשש ופקפוק באותיות, לפי שהדור פרוץ מרובה על העומד ולפי מה שנשאלתי השבתי. החותם איציק בונפוש בן שאלתיאל ז"ל.
<h2>דף סט:</h2>
שירוש. ליהודי אחד. שאלת יין כנוס בדוכות מלאות וחתומות בשעוה וחקוקים בשעוה אותיות כשר, בכל מקומות הבורות שיוכל אדם להוציא מהם יין, והדוכות הן עומדות בבית גוי אחד, והגוי נכנס ויוצא בבית, כי שם ביתו. וכשבדקו החתימות נמצא כמו שהניחן בעל היין בלא שום שינוי. הודיענו אם מפני שהיין בבית נכרי, והוא נכנס ויוצא שם ואינו נכנס כגנב, אם היין מותר בשתיה, ואם יש לחוש שמא נקב הגוי בדוכות או שם סכין בין דף לדף או לא. תשובה. גרסינן בפרק אין מעמידין [ל"א ע"א] אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר אומר מותר בשתיה וחכמים אוסרים. ואעפ"י שיש גורסים או מפתח או חותם, הגירסא הנכונה לדעת הרשב"א ז"ל והרא"ה ז"ל שיש להם סברא אחת כמו שאכתוב, היא מפתח וחותם (והג') [וה"ג] הרב בעל ה"ג ז"ל שכתב בהלכותיו ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של גוי ומפתח וחותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר בשתיה וחכמים אוסרים והלכתא כר' אליעזר. נראה מכאן שכל שיש ביין מפתח וחותם היין מותר. וכאן שהיין בכמה מקומות חותמות ובאותיות כשר בכל המקומות שיוכלו להוציא משם יין, וודאי היין כשר. וכבר כתבו בשם ר"י הזקן שב' אותיות כב' חותמות, וכל שיש שם ב' חותמות היין כשר לדברי הכל. והרא"ה ז"ל כתב שיין אינו צריך חותם בתוך חותם ודי לו בחותם אחד, שהוא ז"ל כתב וז"ל, הנכון ודאי דהלכה כר' אליעזר דיין סגי ליה בחותם א'. ורב אשי ורב כי אמרי דבעינן חותם בתוך חותם לרבנן קאמרי, ואנן קיי"ל כר' אליעזר. ומיהו איכא חדא דבעי חותם בתוך חותם, והיינו יין כשר והוא של גוי וברשותו, דכיון דאית ביה תרתי, בהא וודאי בעי' שומר או בעינן חותם בתוך חותם. והכי מוכח בהדיא פרק ר' ישמעאל [ס"א ע"א]. ובנדון שלפנינו הא דכתבנו שאמר בשם ר"י הזקן שב' אותיות דינן כחותם בתוך חותם. הילכך נראה דאמרינן שהרי הוא חתום כדינו. ואיני מכניס עצמי בכאן לברר ענין אם יש לו שייכות בבית או ביין, שיש בענין זה דעות וסברות שהמחלוקת ההוא אינו דומה לנדון זה, שהיין הזה אחר שיש בו חותם בתוך חותם, לא גרע ממפקיד יינו ביד גוי דשרי לכ"ע וא"ת ניחוש שמא יקוב חור (ברובא) [בדוכא] ויוצא משם יין. לא היא, דהא קיי"ל כרשב"ג דאמר פרק השוכר [ס"ט ע"א] דלא חיישינן לשותימא, וכר' אליעזר דלא חיישינן לזיופא דגרסי' התם וכי מאחר דקי"ל כרשב"ג דאמר בפר' השוכר דלא חייש לשותימא, וכר' אליעזר דלא חייש לזיופא מ"ט לא מותבינין חמרא ביד גוי, ונשכור את מקומו ומפתח ביד ישראל, ופריק משום שיבא. פי' נקב שמניחים בחביות לאחר שתימן את פיה, כדי שיצא הרוח ממנה ולא ישבר את הכלי, וחוששין שמא יכניס משם שפופרת וישתה, וזה בחביות של חרס אבל בחביות של עץ אין מניחים בהם שום נקב, ולחוש אם שם סכין בין דף לדף לא טרח כולי האי. ואיני צריך להרבות בראיות מרובות הכתובות על ענין זה. ולפיכך לע"ד נראה שהיין מותר אפי' בשתיה. ואמנם יראי אלקים אתם הביטו וראו אם יש שום חשש ופקפוק באותיות, לפי שהדור פרוץ מרובה על העומד ולפי מה שנשאלתי השבתי. החותם איציק בונפוש בן שאלתיאל ז"ל.
